מוצאת רגע של שקט, לבד במיטה.
המאהבים שלי מהדמיון, מרגישים אמיתיים כל כך בחושך.
הם עושים את שלהם, ואני את שלי. שולפת מהמגירה חבר כסוף רוטט וקר למגע, נרעדת בציפייה.
הוא פועל, ואני יודעת בדיוק איזה קצב אני רוצה. מכוונת אותו בדיוק לשם – לנקודה.
הרטט מתגבר והדמיון משתלהב. הנה נדלקת שם למטה להבה, כל כולי מכווננת מטרה. שכלום לא יפריע, שרק אמשיך לבעור, גופי רועד בציפייה, מגרוני מופקת אנחה חלושה… עוד קצת, עוד שנייה – אההה…. עוד שיא מופלא, אבל לא ממש אהבה
